איקידו דוג'ו און - ליין
ראיון עם דונובן וויט DONOVAN WAITE
הראיון נערך על ידי זאב ארליך
בירושלים בסיומו של סמינר שנערך בתאריכים 9 – 11 באוגוסט 2001
עורך : תודה רבה על הסמינר המעניין והמהנה.
דונובן : העונג הוא כולו שלי.
זהו הסמינר השני שלך כאן בישראל.
הסמינר השלישי ! (חיוך גאה)
האם אתה מבחין בשינויים כל שהם מאז הפעם הראשונה בה לימדת כאן?
יש שינוי! רמת האייקידו משתפרת אט אט. יש שיפור איטי.
הדבר החשוב לי הוא אוּקֶמִי*. אנשים צריכים להתאמן יותר על אוקמי ולהיות
מסוגלים לעקוב ולשמור על המגע לשם ביצוע הטכניקה. כך יוכלו להתאמן על הטכניקה
בצורה הנכונה. אתה מבין? כמו במציאות אבל תוך שמירה על הבטיחות. אני חושב שצריך
לתאמן לאט יותר ולוודא שמתאמנים בדיוק רב על היסודות של האיקידו. רק לאחר שרכשנו
תחושה נכונה לגבי התנועה, אפשר להעלות במעט את המהירות. מה שאני רואה עכשיו זה שאנשים כאן מתאמנים במהירות גבוהה מדי
ושהתנועות אינן נכונות. הטכניקה חפוזה. אנשים צריכים להתאמן כך שהכל יהיה יותר
ברור ונקי.
*אוּקֶמִי –
אוּקֶה הוא ה'תוקף' אשר בסופו של דבר מוצא עצמו מוטל או מרותק. מיומנותו של
האוקה היא האוקמי – הדרך בה הוא מגיב לתנועות הפרטנר המבצע טכניקה או תנועה. ז.א.
אך אתה אומר שהשתפרנו מעט...
הולכים ומשתפרים (צוחק בקול)...
תודה רבה לך.
בפעם הראשונה שלימדתי כאן, התאמנו רק על התנועות הבסיסיות. הכל
היה איטי, שקול, ומכוון. בפעם השניה התאמנו יותר על יישומים. הפעם התאמנו יותר על
ווריאציות של הטכניקות הבסיסיות. קודם יסודות ולאחר מכן ווריאציות. רק על מנת לתת
נקודת מבט מעט שונה.
זה טוב מאוד. אכן היה מעניין מאוד להתאמן כך היום.
מאחר ומרבית האנשים כאן לא
מכירים אותך, היינו מעוניינים מאוד לשמוע ממך כיצד התחלת להתאמן באיקידו, אודות
ימיך הראשונים בדוג'ו, ואת הרשמים שלך מאותה תקופה.
סיפור ארוך, סיפור ארוך...
מצויין !
בתחילה כילד התאמנתי בג'ודו. הייתי בן שבע או שמונה.
זה היה בארצות הברית?
לא! זה היה באנגליה. התחלתי להתאמן באיקידו באנגליה. למעשה
התחלתי להתאמן בג'ודו בבית ספר יסודי. המורה לחינוך גופני שלנו היה גם מורה
לג'ודו, כך שבמקום שיעורי התעמלות, למדנו ג'ודו. הוא נהג לשאול אותנו: "רוצים
שעור התעמלות או ג'ודו..." כך התחלתי להתאמן.
לאחר תקופת מה, הלכתי איתו אל
הדוג'ו, לראות את שעורי הג'ודו. כך התחתי להתאמן גם שם. לאחר שעורי הג'ודו, היה
שעור נוסף שאני חשבתי שהיה ג'ודו למתקדמים. כילד, לא יכלתי להבחין בהבדלים – ההבדל
היחידי היה שהם לבשו הקאמה. האנשים בהקאמה סקרנו אותי ואמרתי לעצמי "או ! זה
נראה טוב". שאלתי (הייתי ילד בן 8)" מה זה, ג'ודו למתקדמים?" והם
ענו לי "לא ! זה איקידו". לא שמעתי על איקידו לפני כן.
לפני כמה שנים זה היה?
הממם.... (צוחק במבוכה) לפני שלושים... שלושים ושתיים שנה.
אם כך אתה צריך להיות עכשיו בן עשרים ושמונה.
כן... (צוחק)
כדאי שתתרגל קצת מתמטיקה...
אם כך היית ממש צעיר...
בן שמונה כשהתחלת להתאמן באיקידו.
אז ? לא.
אני התאמנתי בג'ודו ובאיקידו, לאחר מכן באיקידו ובקראטה, ולבסוף באיקידו
ובאיאידו. (אִיאָידוֹ היא אמנות לחימה בחרב ז.א ). עכשיו אני מתאמן רק באיקידו ובאיאידו.
אני לא מתאמן יותר בג'ודו ובקראטה.
למה הפסקת להתאמן בג'ודו?
איקידו מעניין יותר. נהניתי בג'ודו כי אהבתי את הצד התחרותי
שבו. אך אפילו כילד, ראיתי שהאיקידו שונה, ושהוא מאוד מושך. אך לא התחלתי להתאמן
לפני שמלאו לי תשע או עשר שנים. הסיבה לכך היא שההורים שלי פשוט לא הרשו לי להשאר
בדוג'ו עד שעת לילה מאוחרת. אבל תמיד נשארתי לצפות בחלק מהשעור. כך התחלתי, מאז
ועד היום.
מאנגליה עברת ארה"ב ?
כן, עברתי לארה"ב להיות אוּצִ'ידֶשִי (תלמיד שחי ומתאמן
בדוג'ו) של יַמָאדָה סֶנסֶי. הייתי אצלו במשך כשלוש עשרה שנים. חייתי בדוג'ו
והתאמנתי שבע שעות ביום, כל יום.
האם האימונים אצל ימאדה סֶנסֶי דומים מאוד לדרך בה אתה מלמד?
הממם... לא! .............כן ולא.
סֶנסֶי הוא טוב. הוא טוב מפני
שהוא עובד הרבה על היסודות של האיקידו, והוא מאוד יסודי בהסברים שלו. הוא מלמד
בצורה מאוד ברורה כך שקל מאוד להבין אותו ואת הפרטים הקטנים של הטכניקות. היפה אצל
ימאדה סֶנסֶי הוא שהוא מאפשר לך לפתח את האישיות ואת הסגנון שלך. זה כמובן על עוד
אתה צמוד אל הכללים ואל המבנה הבסיסי של האיקידו. זה הכל. הוא לא אומר דברים כגון
"אתה חייב להיות כמוני" או "אתה חייב לעשות כך". הוא לא כזה.
הוא נותן לך חופש.
זה הופך את הלימוד למעניין מאוד.
כן, לכן הוא מורה טוב.
זה תואם את רוח האיקידו.
השאלה הבאה אולי תפתיע אותך או
שתשמע מוזרה.
מה זה איקידו?
הוֹוווווווו.....(צוחק) יש לנו שבוע לענות על השאלה?.... זה
תלוי..... האיקידו שונה לגבי כל אחד.
ישנם אנשים שמתחילים להתאמן
מכיוון שהם רוצים ללמוד כיצד להילחם. יש כאלה שרוצים ללמוד כיצד להתגונן. יש שקראו
אודות הפילוסופיה של האיקידו, הם אוהבים את הפילוסופיה הזו ומעוניינים להשתמש בה
בחיי היומיום. ישנם כאלה המעונינים רק באימון הגופני, ויש שאוהבים את הצד החברתי
שבאימון, הם פשוט נהנים להתאמן עם עוד אנשים ולעשות דבר מה יחדיו. זה תלוי כיצד
אתה רוצה להסתכל על זה.
אם נתייחס אל המילה ' איקידו '
ונחלק אותה לשלוש הברות: 'אי'
משמעותו הרמוניה, 'קי' זה רוח SPIRIT
, ו'דו' – דרך. 'דו' היא המילה
שמשלבת את 'אי' ו'קי'. אנו מתאמנים באמנות שהיא דרך ולא בג'וג'וצו... לא ב...
אמנות ג'וצו ? JUTSU – מיומנות לחימה יפנית קלאסית אשר קדמה לפיתוח אמנויות הלחימה
המודרניות יותר. ז.א.
נכון, לא באמנות ג'וצו. האיקידו הוא דרך, זה 'דו'. אנחנו
מתאמנים...
כמו היום כשדיברתי אודות
הטכניקה. כוונתי היא שהאיקידו במבנהו הבסיסי הוא אמנות לחימה. עבורי, כאשר טכניקה
לא פועלת זה בזבוז זמן. הטכניקות של האיקידו פועלות. הן יעילות. זה אומר שצריך להשתמש בשני דברים :
א – הרוח שלך MIND צריכה להיות רצינית. זה אומר שאתה רציני וממוקד.
ב – צריך לאפשר לגוף לנוע אם בן הזוג שלך בצורה נכונה תוך עשיית
שימוש בכוחו, בתנועתו, ובשיווי המשקל שלו.
'אי' – 'קי' – רוח – גוף – נפש –
כוונה. אתה מבין ? זה אומר שצריך להתאמן בגישה זו . צריך להביא לתיאום בין הדברים.
ראיתי הבוקר הרבה אנשים מבצעים רק תנועות, מבלי לשים לב לשום דבר אחר. עבורי, זהו
לא הדבר האמיתי. זוהי השקעת מאמץ בדבר מה ללא כל תוצאה. חייבת להיות התפתחות
כלשהי, או תוצאה, או תהליך של למידה כאשר אתה עושה דבר מה. כך שצריכה להיות לך רוח
ממוקדת. צריך כוונה ותשומת לב –
ATTENTION AND INTENTION . זה מה
שיביא אותך לידי התפתחות. זה מפתח את המודעות שלך לכל מה שאתה עושה, לאנשים
שמסביבך, למה שהם עושים, ולתנועות של בן הזוג שלך. אלו הם הדברים החשובים. עבורי,
על ידי אימון יומיומי באיקידו, הדברים הללו מתקרבים אחד אל השני. רוח, גוף ונפש.
אז יש לך 'דו' אשר מקרבת את הדברים הללו כדרך ולא כקרב.
הקרב קיים בתוך זה. שניהם חייבים
להתקיים ביחד. זה נמצא שם. אפילו שאתה רואה ואומר "או, תנועה יפה מאוד",
יש בה גם מהמציאות.
בהחלט ניתן לראות את זה בדרך בה אתה מלמד ומתאמן. אפשר להרגיש
את זה.
כן, נכון.
מורים רבים מדגימים, מסבירים את התנועות, ואז ממשיכים באימון.
אתה הבאת עמך את הגישה שלך שהיא מאוד מעניינת עבורנו.
כן... הכוונה שלי... עבורי... אני לא רוצה שהאיקידו יאבד מהמהות
המציאותית שבו. הרי או-סֶנסֶי -
MORIHEI UESHIBA - עבד קשה בכדי ליצור את האיקידו.
והאיקידו שלו עבד, הטכניקות פעלו. זה לא היה שעשוע או תחביב עבורו. וזה כל מה שאני
עושה. אני עושה איקידו ב"משרה מלאה". אני עושה איקידו כל יום. זה החיים
שלי. זה המקצוע שלי. אני אומר 'מקצוע'
אך אני גם לומד. אני מלמד אך גם לומד עם התלמידים שלי בכדי להתקדם על מנת
שאוכל ללמד אותם עוד.
זה
אימון ולימוד.
כן. אני משלב את שניהם. עבורי זה חשוב להתפתח בדרך זו כך שאני
מגדל את תלמידי ומתאמן איתם.
היית אומר שזה הדבר האהוב עליך ביותר באיקידו ? או שיש דבר מה
אחר?
אני אוהב לראות אדם שמגיע אל הדוג'ו עם שתי רגליים שמאליות,
ללא קואורדינציה, עם יציבה לא נכונה... חצי שנה לאחר מכן, אני רואה אותו ואומר לו
"או !!!"...
אהוב עלי ביותר האופן בו הם
אומרים בהתחלה "אני לעולם לא אוכל לעשות זאת" או "אני לא
יכול...". ואחרי חצי שנה אני אומר "אתה רואה? אתה יכול !" והוא
משיב לי "או ! כן !". הוא
חושב שהוא עדיין אותו הדבר. אך אפשר לראות כיצד הוא מתקדם. זה מה שאני אוהב.
לסיום, לפני שאתה חוזר לארה"ב, היית
רוצה לומר לנו דבר מה?
כן. אותם הדברים שאמרתי כאן היום בזמן האימון. צריך להיות יותר
ממוקדים ויותר רציניים באימון. אין צורך למהר. יש לוודא שהכל נעשה בצורה יסודית
ונכונה. אסור לנסות לזרז את הטכניקה. זה חשוב שכל תנועה תהיה נקייה ומאד ברורה. כך
יהיה אפשר להרגיש את זה. אם יעלה בידך להרגיש כיצד זה פועל, יהיה לך את הידע כיצד
לפתח את זה ולשפר. אך אם זו רק תנועה לשם תנועה, אין עוד צלילות, ויהיה זה קשה
מאוד להתאמן בצורה נכונה.
זה באמת כל מה שיש לי לומר.
נראה שכולם מתאמנים בשקידה, וזה
טוב. כולם משקיעים מאמץ רב, אך צריך להשקיע את המאמץ הנכון.
אולי לא שמת לב, אבל מלבד הדרך בה אתה מלמד, זכית להערכה רבה
כאן גם בשל העובדה שבאת ללמד פה בישראל בתקופה שבה מורים אחרים ביטלו את בואם בשל
המצב הביטחוני.
כן, אני יודע. התחייבתי לבוא, ובאתי. יש לי כאן חברים ואנשים
שאני מכיר. באתי לראותם ולהתאמן.
תודה לך על כך. אנו מעריכים זאת מאוד.
על לא דבר, אשמח לעשות זאת בכל עת.
תחזור בשלום לארה"ב ונקווה לראותך
כאן שוב.
אוֹווו... אתם תראו אותי כאן בשנה הבאה.
